מטר נדל"ן (2007) בע"מ נ' עירית קרית גת ואח'

החלטה

המבקשת תובעת את המשיבות בבית משפט השלום בבאר שבע לתשלום 227,098 ₪ - וזאת בעילות השבה ונזיקין.

תמצית הנטען בתביעה הינו כי המשיבות היתנו מתן היתר לבניית תחנת דלק על מקרקעין של המבקשת בהרחבת כביש גישה למקום – כאשר לטענת המבקשת לא היה בסיס שבדין לדרישה שכזו – שכן סלילת כבישים הינה בתחום אחריותה של העירייה (המשיבה 1).

בית המשפט קמא דחה, לא בלי לבטים, את בקשת המשיבות לדחיית התביעה על הסף נוכח טענתן כי המבקשת השלימה משך שנים עם החלטות הוועדה המקומית ונמנעה במפגיע מתקיפתן הישירה (כקבוע בדין) במישור המנהלי.

המשיבות הגישו בקשה לבית המשפט קמא להורות למבקשת בצו לגלות את מסמכיה לרבות מסמכים הקשורים לרכישת נכס המקרקעין על ידה, לתקבוליה השונים מהמקרקעין, הסכמים כאלה ואחרים שערכה בעניין המקרקעין וכיוצ"ב.

המבקשת התנגדה לבקשה זו בטענה כי המדובר במסמכים שאינם רלבנטיים לבירור התובענה.

בהחלטה מיום 14/10/13 נעתר בית משפט השלום (כב' השופט א. אדם) לבקשה והורה על גילוי המסמכים שנתבקשה הצגתם.

כנגד כך עותרת בפני המבקשת לרשות לערער.

היא שבה וטוענת כי המדובר במסמכים שאינם רלבנטיים לבירור התביעה – אשר ביסודה מעוררת את השאלה המשפטית בדבר מיהות החייב בעלויות הרחבת הכביש – ותו לא.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבות, על נספחיהן, לא מצאתי מקום למתן רשות ערעור.

ככלל, הליך גילוי המסמכים הינו הליך פרוצדוראלי מובהק שבניהול ההליכים המקדמיים במשפט – ושיקול דעתה של הערכאה הדיונית הינו רחב ביותר לעניין זה.

הדברים ביסודם קיבלו גם את ביטויים הרגולטיבי בהוראת סעיף 1 (10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא בהן רשות ערעור), תשס"ט – 2009.

על-פי הנקבע שם החלטה שיפוטית שעניינה צו לגילוי מסמכים (בין השאר) – לא תינתן רשות ערעור עליה.

אכן, בסיפא לסעיף 1(10) הנ"ל הוחרגה מ"איסור הסף" הנ"ל "החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני" – ברם, החרגה זו תימדד בראי הנחת המוצא שבכלל הקודם לה – בהתאם להוראות הסעיף.

המבקשת מנמקת את אי הרלבנטיות של המסמכים, שגילויים התבקש, בעילת תביעתה ה"מנהלית" – ודוק, מדובר בתביעה מנהלית עקיפה – כמבואר היטב בהחלטת כב' השופט א. אדם (לעניין בקשת המחיקה על הסף) מיום 19/12/12.

ברם, התובעת (המבקשת) אינה תובעת סעד הצהרתי בדבר תוקפן או בטלותן של החלטות הרשויות המשיבות – אלא סעד כספי מכומת בסכום – ובהיבט זה, המסמכים שנתבקשו רלבנטיים לבירור הרכיב הכספי שבסעד הנעתר.

יתרה מזו, התביעה של המבקשת נסמכת גם על עילות נזיקיות שונות (הפרת חובה חקוקה, רשלנות ועוד).

בכל הקשור לעילות אלה – ובעיקר לרכיב בירור וקביעת גובה הנזק הנטען והנתבע – המדובר במסמכים שהרלבנטיות שלהם נראית סבירה בנסיבות העניין והתובענה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה לרשות לערער.

המבקשת תשלם למשיבות הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.